 |
עוד באתר |
!מידע לדוא"ל שלכם 
|
|
|
|
|
מבזקים אחרונים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביקורות/תגובות גולשים
|
|
|
|
 Murder Ballads (2011 Edition) - Nick Cave
|
|
|
|
חזרה לדף אלבום
|
|
|
|
|
|
שם : קיווי
|
ציון שנתן הגולש: 
|
|
תאריך : 13/10/2012
|
|
לפני שממש התוודעתי לחומר של הבחור, הייתי תחת הרושם שזה אחד האלבומים הכי טובים שלו (אם לא הטוב שבהם). כנראה שבעיקר היה זה השם, שהשאירבי רושם עז. בכל אופן, האלבום שקט יותר (בטח בהשוואה לקודמו המופתי ואלו שלפניו), בדומה ל-the boatman's call שהגיע אחריו, אבל חלש בודאי מכל אחד מהם. השת"פים where the wild roses grow ו-henree lee עם קיילי ו-PJ בהתאמה הם בהחלט יוצאים מן הכלל, והחידוש לבוב דילן בשיר הסוגר גם הוא חביב מאוד (בליווי אניטה ליין, האקסית של קייב). קייב מספר/שר במשך רבע שעה (ולא בפעם האחרונה בקריירה) על omalley's bar, וכהרגלו עושה את זה ללא הבחנה כיצד הזמן עף. בסופו של אלבום הציפיות שהיו לי מהאלבום הזה לא התממשו, אבל למרות שהוא לא מתברג אצלי לשלישייה הפותחת בדיסקוגרפיה של קייב - מומלץ הוא כן.
|
|
|
|
|
שם : תומר
|
|
ציון שנתן הגולש:
|
|
תאריך : 20/08/2009
|
|
אלבום אדיר - הכי טוב שלו: "I'll crawl through 50 good pussys just to get to one fat boy's asshole"
|
|
|
|
|
שם : דודו בן גוריון
|
|
ציון שנתן הגולש:
|
|
תאריך : 10/04/2007
|
|
למרות 3פנינות,וש" Where the Wild Roses Grow"(עם קיילי)
הוא באמת אחד השירים הכי יפים של ניק,האלבום הזה לא ממריא גבוה...
|
|
|
|
|
שם : יונייב ראובן
|
|
ציון שנתן הגולש:
|
|
תאריך : 18/05/2006
|
|
לאבי.על מה אתה מדבר לעזזל.קייב נחשב לאחד היוצרים הכי חשובים שנשארו לנו כרגע על אדמתינו.בקשר לזמן שהותו על הבמה ,אומר לפחות שהוא כאן מאז אמצע השמונים.האם קראתה את ספריו,את הפילוסופיה של קייב.את אופן ההגשה של שיריו.אדם בסגנון שלו (הן בשירה והן בהופעה)לא סתם נשאר בתודעת הקהל עד היום,וחלפו כבר 17 שנה מאז הופעתו הראשונה.
|
|
|
|
|
שם : ליהיא
|
|
ציון שנתן הגולש:
|
|
תאריך : 04/06/2004
|
|
ה-אלבום שמסכם את יצירתו המוקדמת של קייב (להוציא את the good son), ובמקביל סוגר עליה את הגולל. טריביוט לבלדות הרצח האמריקאיות המסורתיות, נושא שעולה, פחות או יותר, ובווריאציות שונות ומגוונות, בכל אלבום שלו עד אז. האלבום לא משתווה לעוצמה של קודמיו אמנם, אך מכיל כמה קטעים חזקים ובלתי נשכחים שמהווים חלק חשוב מהקריירה המוזיקלית של קייב. מהאלבום הבא, שייצא ב97, זונח קייב את הכאוס המוכר שלו לטובת יצירה בוגרת, שלמה ונבונה יותר.
|
|
|
|
|
שם : אבי קליין
|
|
ציון שנתן הגולש:
|
|
תאריך : 03/04/2004
|
|
אלבום יומרני ומיותר של יוצר שולי. בראשית שנות השמונים שיכלל ניק קייב את תדמית ה"אאוטסיידר" (שפותחה על ידי אמנים מוכשרים ומקוריים ממנו כג'וני קאש, לאונרד כהן וטום וויטס) והצליח לשבות את ליבם ולשלהב את דימיונם של מאות אלפי בני נוער מנוכרים וממורמרים שהזדהו עם דמותו החידתית, הטקסטים ה"חתרניים" וה"אפלים" שחיבר, והמוזיקה ה"נועזת" ו"יוצאת הדופן" שהלחין בשיתוף עם חברי להקת "הזרעים הרעים". תוך זמן קצר הפך הטרובדור האוסטרלי הנאה לאייקון תרבותי בקרב חובבי הז'אנר האלטרנטיבי בעולם. אלבומיו הפכו לאביזרי אופנה פופולריים ולא נשפטו על סמך ערכם האומנותי. זו היתה מטרתו של קייב מלכתחילה. יצירתו מבוססת, ברובה הגדול, על קלישאות חבוטות ומניפולציות זולות שנועדו לעורר אמפתיה בקרב קהל היעד שלו ולגרום לו לשעוט לחנויות התקליטים ולרכוש את הדיסקים מבלי להפעיל שיקול דעת מינימלי. במובן זה קייב אינו שונה מכוכבן הפופ הממוצע. אין לי ספק שיצירתו לא תעמוד במבחן הזמן, ושבעוד עשור גם מעריציו האדוקים והנלהבים ביותר לא יתעניינו בו ויפסיקו להאזין לאלבומיו המשמימים.
|
|
|
|
|
|
|
|
חזרה לדף אלבום
|
|
|
|
|
|
כתוב ביקורת
